נהיגה תחת השפעת סמים

נהיגה תחת השפעת סמים היא אחת מעבירות התעבורה החמורות ביותר שהמשטרה אוכפת בכביש. לצד העונש עצמו, החוק קובע פסילת רישיון של שנתיים לפחות.

מרגע שבדיקה מגלה שרידי סם בגוף הנהג, נפתח הליך שעשוי להסתיים בהרשעה, בהסדר טיעון או בהקלה בפסילה – או בזיכוי. ברוב התיקים ההליך מתחיל עוד לפני כתב האישום, עם פסילה מנהלית והשבתה של הרכב.

הייחוד של העבירה הוא שהחוק אינו דורש להוכיח שהנהג היה מושפע. די בכך שבגופו יש סם, או חומר שהגוף מייצר כשהוא מפרק את הסם. כך נהג שעישן קנאביס כמה ימים לפני הנהיגה עלול לעמוד לדין כמו מי שנהג מסומם בפועל.

נהיגה תחת השפעת סמים לפי החוק

סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] אוסר לנהוג ברכב כשהנהג שיכור. החוק משתמש באותה מילה גם כשהנהג לא שתה טיפת אלכוהול. ההגדרה של שיכור מופיעה בסעיף 64ב, והיא כוללת גם סמים:

סעיף 64ב(א) לפקודת התעבורה: "שיכור" – אחד מאלה: (2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; (4) מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן.

במילים אחרות, נהיגה בהשפעת סמים היא אותה עבירה בדיוק כמו נהיגה בשכרות. הסעיף זהה, העונש זהה, ופסילת המינימום זהה. בספרות המקצועית באנגלית מכנים את העבירה Driving Under the Influence of Drugs.

המונח סם מסוכן לקוח מפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג־1973. הרשימה בתוספת לפקודה ארוכה, וכוללת בין השאר קנבוס, קוקאין ואמפטאמין. ההחרגה היחידה היא סם ששר הבריאות קבע, ובתנאים שקבע.

שתי דרכים להגיע להרשעה

ההגדרה מציעה לתביעה שני מסלולים, וכל אחד מהם עומד בפני עצמו. במסלול הראשון היא מוכיחה עובדה אחת בלבד: בגוף הנהג יש סם או תוצר שלו. אין צורך להראות שהנהג סטה מהנתיב, דיבר בצורה משובשת או נהג בפזיזות.

במסלול השני התביעה מוכיחה נהיגה תחת השפעת סם מסוכן בפועל. כאן משמשים תיעוד של התנהגות הנהג, עדויות השוטרים ותוצאות מבחנים בשטח.

בניגוד לאלכוהול, בסמים אין סף מספרי. כל כמות שהמעבדה מזהה מספיקה כדי לעמוד בהגדרה, גם כמות קטנה מאוד.

תוצרי חילוף חומרים בגוף הנהג

כשאדם צורך סם, הגוף מפרק אותו לחומרים אחרים. חלק מהחומרים האלה אינם פעילים, כלומר אינם משפיעים על הריכוז או על כושר הנהיגה. הם פשוט נשארים בגוף עד שהוא מסלק אותם.

בקנאביס הפער בולט במיוחד. ההשפעה חולפת בתוך שעות, אבל תוצרי החילוף עשויים להישאר בשתן ימים ולעיתים שבועות אחרי השימוש.

החוק אינו מבחין בין המצבים. נהג שעישן בסוף השבוע ונהג ביום רביעי עשוי להיות שיכור לפי לשון הסעיף. ההגדרה הרחבה זכתה לביקורת בכתיבה המשפטית, אבל זה הדין שבתי המשפט מחילים בתיקי נהיגה תחת השפעת סמים.

הערה משפטית חשובה: התביעה אינה צריכה להוכיח השפעה בפועל כדי להרשיע לפי המסלול הראשון. מועד השימוש ומצבו של הנהג רלוונטיים בעיקר לשאלת העונש, ולבקשה לקצר את פסילת המינימום בנסיבות מיוחדות.

בדיקת סמים: כמה זמן הסם מתגלה?

אין תשובה אחת לשאלה הזו. משך הזמן תלוי בסוג הסם, בכמות, בתדירות השימוש ובסוג הבדיקה. בבדיקת סמים בדם החלון קצר יחסית, ובבדיקת סמים בשתן הוא ארוך בהרבה.

בבדיקת שתן קנאביס הוא הדוגמה המוכרת. אצל מי שמשתמש באופן קבוע, תוצרי החילוף עשויים להישאר בגוף זמן רב אחרי שההשפעה חלפה. בפסיקה של בתי המשפט לתעבורה תוארו מקרים שבהם כמות קטנה בשתן העידה על שימוש כשבועיים לפני הבדיקה.

נהגים רבים עושים בדיקת סמים ביתית אחרי העצירה, כדי להבין מה צפוי. ערכת בדיקת סמים ביתית אינה מחליפה את המעבדה, והתוצאה שלה לא תכריע את התיק לכאן או לכאן.

איך נראית בדיקת סמים בנהיגה?

הפקודה מעניקה לשוטרים כמה כלים, וכל אחד מהם כפוף לתנאים אחרים. ההבדל בין הכלים חשוב, כי הוא קובע מתי השוטר רשאי לדרוש בדיקה ומה התוצאה מוכיחה:

• דגימת רוק – לפי סעיף 64ב(א3), שוטר רשאי לדרוש דגימת רוק גם בלי חשד, באמצעות ערכה ששר התחבורה אישר בהסכמת שר הבריאות. תוצאה חיובית מבססת חשד סביר לבדיקה נוספת.
• בדיקת שתן לסמים או בדיקת דם – לפי סעיף 64ב(ב), השוטר רשאי לדרוש אותן כשהנהג היה בתאונה, או כשיש לו חשד סביר שהנהג שיכור. בדיקת דם מבצע איש מקצוע רפואי בלבד.
• בדיקת מאפיינים – מבחנים בשטח כמו הליכה על קו ישר ובדיקת אישונים. התוצאות משמשות בעיקר להוכחת השפעה בפועל, ולביסוס החשד שמצדיק את בדיקת השתן.

הסמכויות האלה חלות גם על נהג קטין. סעיף 64ב(ה) קובע שהשוטר אינו צריך את הסכמת ההורים או האפוטרופוס כדי לדרוש ממנו דגימה.

החוק קובע במפורש שלא ירשיעו אדם על סמך דגימת רוק בלבד. בפועל, בדיקת סמים במשטרה היא לרוב בדיקת שתן בתחנה, והמעבדה קובעת אם יש סם ואיזה. תוצאות בדיקת סמים מגיעות בדרך כלל אחרי ימים או שבועות, ובינתיים התיק כבר בתנועה.

מה השוטר חייב לעשות לפני הבדיקה?

סעיף 64ב(ב2) מחייב את השוטר להודיע לנהג מה מטרת הדגימה ולבקש את הסכמתו. עליו גם להסביר לנהג את המשמעות המשפטית של סירוב.

לצורך הבדיקה השוטר רשאי לעכב את הנהג. נהג שאינו חשוד לא יעוכב לשם כך מעבר לחצי שעה.

אחרי נטילת הדגימה, מי שנטל אותה רושם דין וחשבון על מהלך הנטילה. סעיף 64ג קובע שהעתק ממנו יימסר מיד לנבדק.

מסקנה מעשית: העתק הדין וחשבון הוא מסמך שכדאי לשמור. הוא מתעד את שעת הבדיקה, את אופן הנטילה ואת מה שהשוטר אמר לנהג, ועשוי להיות חשוב בהמשך התיק.

מי לוקח את הדגימה ומה קורה במעבדה?

סעיף 64ב(ב3) קובע שהנטילה תיעשה בדרך שמבטיחה את כבוד הנבדק, את פרטיותו ואת בריאותו. דגימת דם נוטל רק בעל מקצוע רפואי שהחוק הסמיך לכך, במקום שבו נוהגים ליטול דגימות, לרבות תחנת משטרה בתנאי מרפאה.

המשטרה שולחת את הדגימה למעבדה, והמעבדה מוציאה תעודה על התוצאה. סעיף 64ב(ד) מתיר לבית המשפט לקבל את התעודה כראיה, בלי שעורך הבדיקה יעיד.

התעודה היא ראיה, לא הכרעה. ההגנה רשאית לבחון את שרשרת הטיפול בדגימה, את תיעוד הזמנים ואת אופן הבדיקה, ולבקש לחקור את הגורם שערך אותה כשיש לכך בסיס.

בדיקה שנדרשה בלי חשד סביר

בדיקת שתן או דם דורשת חשד סביר, או תאונה. החשד יכול לנבוע מהתנהגות הנהג, מריח, מסימנים חיצוניים או מתוצאה חיובית בדגימת רוק.

כשהחשד לא היה קיים בפועל, או שנבנה בדיעבד, ההגנה רשאית לטעון שהבדיקה נעשתה שלא כדין. לפי הלכת יששכרוב (ע"פ 5121/98), בית המשפט רשאי לפסול ראיה שהושגה שלא כדין, אם קבלתה תפגע בזכות להליך הוגן. ההכרעה תלויה בנסיבות, ואין בה אוטומטיות.

סירוב לבדיקת סמים

יש נהגים שמניחים שסירוב לבדיקה יחסוך מהם את הראיה המרכזית. סעיף 64ד(א) סוגר את הדלת הזו: נהג שסירב לתת דגימה לפי דרישת שוטר, החוק רואה בו מי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3).

המשמעות היא שסירוב לבדיקת שכרות, בשתן או בדם, מוביל לאותה עבירה, לאותו עונש ולאותה פסילת מינימום. במקרים רבים הסירוב אף מקשה על ההגנה, כי אין דגימה שאפשר לבחון את תקינותה. גם נהג שבטוח שלא השתמש בסם אינו רשאי לסרב, והמעבדה תכריע בשאלה.

עם זאת, השאלה אם השוטר הסביר לנהג את משמעות הסירוב כפי שהחוק דורש היא שאלה שבית המשפט בוחן. גם כשלא לקחו דגימת דם בגלל חשש לבריאות הנהג, החוק אינו רואה בכך סירוב.

אזהרה: סירוב לבדיקת סמים אינו מסלול עוקף. החוק רואה בו את העבירה עצמה, עם פסילה של שנתיים לפחות.

עונש על נהיגה תחת השפעת סמים

סעיף 62 לפקודת התעבורה קובע עונש מרבי של שנתיים מאסר, או קנס לפי סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. לצד העונש הזה עומדות הוראות פסילה מחייבות, שמשתנות לפי העבר של הנהג.

מקור: סעיפים 39א, 40א ו־62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

בשלושת המצבים הראשונים בית המשפט רשאי להורות על פסילה קצרה מהמינימום. התנאי הוא נסיבות מיוחדות שבית המשפט מפרט בפסק הדין, ובפועל זה נדיר.

מעבר לפסילה, גזר הדין כולל בדרך כלל קנס, פסילה על תנאי ומאסר על תנאי. מאסר בפועל מופיע בעיקר בעבירות חוזרות ובנסיבות מחמירות, ולעיתים הוא מרוצה בעבודות שירות. ההרשעה מוסיפה גם 10 נקודות לרישום הנהג.

בתוך המסגרת הזו, בית המשפט קובע מתחם עונש הולם לפי סעיף 40ג לחוק העונשין. הוא שוקל את נסיבות העבירה, את העבר התעבורתי והפלילי של הנהג, את הוותק שלו בנהיגה ואת לקיחת האחריות.

דוגמה לשיקולי הענישה (אילוסטרציה): שוטרים עוצרים נהג בן 32 בלי עבר בבדיקה שגרתית, ובדיקת שתן מגלה תוצרי חילוף של קנאביס. בית המשפט עשוי לשקול את פרק הזמן מהשימוש, את היעדר סימני ההשפעה ואת התלות של הנהג ברישיון לפרנסתו. פסילת המינימום של שנתיים נשארת נקודת המוצא.

פסילה מנהלית והשבתת הרכב

הפסילה הראשונה מגיעה בדרך כלל לפני שבית משפט שמע את התיק. סעיף 47 מאפשר לשוטר ליטול את רישיון הנהיגה במקום, ולזמן את הנהג לשימוע בפני קצין משטרה בתוך שלושה ימים.

אם לקצין יש יסוד להניח שיוגש כתב אישום, הוא רשאי לפסול את הנהג ל־30 ימים. הפסילה חלה מרגע ההחלטה, ונהג שלא התייצב לשימוע עלול להיפסל גם בהיעדרו.

במקביל, סעיף 57א מאפשר להשבית את הרכב עצמו. קצין משטרה רשאי לאסור את השימוש ברכב שבו נעברה העבירה ל־30 ימים, ול־60 ימים אם כבר ניתן לגביו איסור כזה בשלוש השנים האחרונות. האיסור חל גם כשהרכב שייך להורה, לבן זוג או למעסיק.

אחרי שהתביעה מגישה את האישום, היא רשאית לבקש מבית המשפט פסילה עד גמר הדין לפי סעיף 46. התביעה מגישה בקשה כזו בעיקר כשהיא סבורה שהנהג מסכן את הציבור, למשל בעבירה חוזרת או אחרי תאונה.

הדרך גם הפוכה. סעיף 47(ט) מתיר לבית המשפט שדן בעבירה להאריך את הפסילה המנהלית או לבטל אותה, בתנאים או בלעדיהם. בקשה לביטול פסילה מנהלית נשענת לרוב על חולשה בראיות, על פגם בהליך או על נסיבות אישיות חריגות.

בזמן הפסילה, גם כשהיא מנהלית בלבד, אסור לנהוג. נהיגה בזמן פסילה היא עבירה עצמאית לפי סעיף 67, והחוק מונה אותה גם בין העבירות שמובילות לפסילה של עשר שנים בהרשעות חוזרות.

חשוב לדעת: השימוע בפני קצין המשטרה הוא ההזדמנות הראשונה להציג טענות. רישיון לקנאביס רפואי, מועד השימוש והצורך ברישיון לעבודה הם נתונים שכדאי להביא כבר בשלב הזה.

נהיגה תחת השפעת קנאביס רפואי

מטופלים רבים מניחים שרישיון לקנאביס רפואי מתיר להם לנהוג. לפי לשון החוק, זה לא המצב. ההגדרה של שיכור אינה מבחינה בין קנאביס שנרכש בבית מרקחת לבין קנאביס שנרכש ברחוב.

ההחרגה היחידה בחוק היא סם ששר הבריאות קבע, ובתנאים שקבע. נכון למועד כתיבת המאמר לא נקבעה החרגה כזו לקנאביס רפואי, וטיוטת תקנות שהוצעה בעניין לא נכנסה לתוקף. לכן אצל מטופל, נהיגה תחת השפעת סמים נמדדת באותה הגדרה כמו אצל כל נהג אחר.

גם הרישיון עצמו אינו מתיר נהיגה. ברישיון מופיע איסור על פעולות שדורשות ריכוז, ובהן נהיגה, והנחיות הטיפול ממליצות לא לנהוג במשך שעות אחרי השימוש.

ועדה מקצועית של משרד הבריאות המליצה להחמיר עוד, ושלא לאפשר למטופלים נהיגה מקצועית או נהיגה ברכב כבד. שר הבריאות הורה להקפיא את יישום ההמלצות, כך שהמצב החוקי נשאר כפי שתואר.

בית המשפט העליון דחה בעבר בקשת רשות ערעור של מטופל שצרך קנאביס רפואי דקות ספורות לפני הנהיגה. נקבע שהאיסור ידוע וקבוע בחוק, ושפרק זמן כזה אינו מאפשר נהיגה בטוחה.

מנגד, בערכאות הדיוניות יש החלטות שבהן מטופלים שהוכיחו שימוש לפי הרישיון ופרק זמן ארוך עד הנהיגה זכו להקלה, ולעיתים אף לזיכוי. התוצאה תלויה בעובדות של כל תיק ובראיות שהנהג מציג.

שאלה דומה עולה בתרופות מרשם. החומר הפעיל בריטלין, מתילפנידאט, מופיע ברשימת הסמים המסוכנים שבתוספת לפקודת הסמים. מרשם אינו מחריג אותו מההגדרה, ולכן גם מי שנוטל ריטלין כדין צריך להכיר את הסיכון.

כלל אצבע: מטופל שנעצר בכביש צריך להציג את הרישיון ולתעד את שעת השימוש האחרונה. שני הנתונים האלה עשויים להשפיע על כל שלב בהמשך, מהשימוע ועד גזר הדין.

ההבדל בין סמים לאלכוהול

שתי העבירות יושבות באותו סעיף, אבל הדרך להוכיח כל אחת מהן אחרת לגמרי. הטבלה מציגה את ההבדלים בין נהיגה תחת השפעת סמים לבין נהיגה תחת השפעת אלכוהול:

מקור: סעיפים 64ב(א), 64ב(א1), 64ב(א3) ו־64ב(ב) לפקודת התעבורה.

הפער האחרון בטבלה הוא לב העניין. באלכוהול, תוצאה חיובית מעידה בדרך כלל על שתייה בשעות שלפני הנהיגה. בסמים, בדיקת סמים חיובית עשויה להעיד על שימוש שהסתיים מזמן.

כשבגוף יש גם אלכוהול וגם סם, זו עדיין עבירה אחת לפי סעיף 62(3). גם בבדיקת סמים ואלכוהול באותו אירוע, המעבדה בוחנת כל חומר לפי הכללים שלו. בית המשפט עשוי לראות בשילוב נסיבה לחומרה בגזר הדין.

כשהתיק מתרחב מעבר לנהיגה

שני מצבים מוסיפים לתיק שכבה נוספת: סם ברכב, ותאונה.

כשנמצאים סמים גם ברכב

לעיתים המשטרה מוצאת סם ברכב או אצל הנהג, ולא רק בגופו. במצב כזה המשטרה פותחת שני תיקים. תיק הנהיגה מתנהל בבית המשפט לתעבורה, ותיק ההחזקה מתנהל לפי פקודת הסמים המסוכנים.

סעיף 28(ב)(1) לפקודת הסמים מתיר לשוטר לחפש בכל רכב בלי צו, כשהחיפוש דרוש לאכיפת הפקודה. השאלה אם היה לשוטר בסיס ממשי לחיפוש עולה בבית המשפט, וחיפוש שלא כדין עשוי לפתוח טענה לפסילת הראיה.

הכמות שנמצאה קובעת אם התיק השני יעסוק בצריכה עצמית או בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, שעונשה חמור בהרבה. כל תיק מתנהל לפי כללים משלו, ומה שנאמר באחד עשוי לשמש גם בשני.

להרשעה לפי פקודת הסמים יש השלכה משלה על הרישיון. סעיף 37א לפקודה מאפשר לבית המשפט לפסול רישיון נהיגה עד חמש שנים, גם כשהעבירה לא קשורה לנהיגה. בהרשעה חוזרת בהחזקה לצריכה עצמית, הפסילה של שנתיים היא חובה, אלא אם בית המשפט מצא נסיבות מיוחדות.

סעיף 11א לפקודת התעבורה מוסיף מגבלה למי שעוד אין לו רישיון. רשות הרישוי לא תיתן לו רישיון נהיגה כל עוד לא חלפה שנה מההרשעה בעבירת סמים, אלא אם בית המשפט הורה אחרת.

כשהנהיגה הסתיימה בתאונה

תאונה משנה את התמונה כולה. סעיף 64ב(ב) מאפשר ליטול דגימת דם גם מנהג מחוסר הכרה. בתאונה קטלנית, קצין המשטרה פוסל את הנהג ל־90 ימים כבר בשלב המנהלי.

תאונה עם פצועים עשויה להוסיף אישומים לפי חוק העונשין, כמו חבלה ברשלנות או גרימת מוות ברשלנות. לעבירות האלה עונשים ופסילות כבדים בהרבה, ונהיגה תחת השפעת סמים משמשת בהן כנסיבה מחמירה.

גם הרישום משתנה. לפי סעיף 8(ב) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, הרשעה בעבירת תעבורה נרשמת במרשם ייעודי לעבירות תעבורה. עבירות שגרמו למוות או לחבלה חמורה תוך שימוש ברכב עשויות להגיע למרשם הפלילי הרגיל.

השעות הראשונות אחרי העצירה בכביש

מי שהמשטרה עוצרת בחשד לנהיגה תחת השפעה חווה בדרך כלל לחץ, בשעה מאוחרת ובלי מידע על מה שעומד לקרות. דווקא בשעות האלה נקבעות כמה מהעובדות שילוו את התיק עד סופו.

בתיקי סמים בכביש, המשפט שהנהג אומר בצד הדרך נשאר בתיק. אמירה כמו "עישנתי רק אתמול" מרגישה תמימה ברגע האמירה, אבל היא מאשרת שימוש וקובעת לו מועד. לעיתים המועד הזה מסייע להגנה, ולעיתים הוא בדיוק מה שהיה חסר לתביעה.

זכות השתיקה בחקירה חלה על שאלות, אבל לא על הדגימה. נהג רשאי לשקול מה לומר לשוטר, אך סירוב לתת שתן או דם הוא עבירה בפני עצמה.

הנקודה הרגישה הבאה היא השימוע בפני קצין המשטרה, שמתקיים בתוך ימים ספורים. מי שמגיע אליו בלי מסמכים, בלי רישיון לקנאביס רפואי ובלי הסבר על הצורך ברישיון, מוותר על ההזדמנות הראשונה להשפיע על הפסילה.

כדאי להגיע לשימוע עם מסמכים מסודרים: רישיון לקנאביס רפואי ומרשם אם יש, אישור מהמעסיק על הצורך ברישיון, ותיאור כתוב של השעות שלפני העצירה. תיעוד שכותבים סמוך לאירוע אמין בהרבה מזיכרון של שבועות אחר כך.

במקביל כדאי לבדוק את הדגימה עצמה: מתי לקחו אותה, מי לקח אותה, איך העבירו אותה למעבדה ומה בדיוק המעבדה מצאה. בתיק שבו אין סף מספרי, תקינות התהליך היא לעיתים קרובות השאלה המרכזית.

שאלות שעולות אחרי עצירה בכביש

1. מה העונש על נהיגה תחת השפעת סמים בפעם הראשונה?
העונש המרבי הוא שנתיים מאסר, אבל בהרשעה ראשונה בלי תאונה הענישה מתמקדת בדרך כלל בפסילה, בקנס ובעונשים על תנאי. פסילת המינימום היא שנתיים, ובית המשפט רשאי לקצר אותה רק בנסיבות מיוחדות.

2. האם החוק אוסר נהיגה בהשפעת אלכוהול או סמים אחרים?
כן. פקודת התעבורה רואה בשני המצבים נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3). באלכוהול יש סף מספרי, ובסמים די בשרידי סם או בתוצרי חילוף בגוף.

3. כמה זמן אחרי עישון קנאביס אסור לנהוג?
החוק אינו קובע פרק זמן. כל עוד בגוף הנהג יש סם או תוצר חילוף שלו, הוא עשוי להיות שיכור לפי החוק. תוצרי החילוף של קנאביס עשויים להישאר בשתן ימים ושבועות.

4. האם רישיון קנאביס רפואי משפיע על רישיון הנהיגה שלי?
הרישיון אינו מחריג את המטופל מההגדרה של שיכור, ואינו מתיר נהיגה אחרי שימוש. מועד השימוש והרישיון עשויים להשפיע על החלטת התביעה ועל העונש.

5. מה קורה אם מסרבים לבדיקת שתן?
החוק רואה בסירוב לבדיקה שהשוטר דרש כדין עבירה של נהיגה בשכרות. העונש זהה, כולל פסילה של שנתיים לפחות.

6. האם בדיקת רוק מספיקה כדי להרשיע?
לא. סעיף 64ב(א3) קובע שאין להרשיע על סמך דגימת רוק בלבד. תוצאה חיובית מאפשרת לשוטר לדרוש בדיקת שתן או דם.

7. האם מותר לנהוג בזמן פסילה מנהלית?
לא. הפסילה חלה מרגע ההחלטה של קצין המשטרה. נהיגה בזמן פסילה היא עבירה עצמאית לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, עם השלכות כבדות על התיק כולו.

8. האם ההרשעה נרשמת במרשם הפלילי?
הרשעה בעבירת תעבורה נרשמת במרשם ייעודי לעבירות תעבורה. כשהנהיגה הסתיימה בתאונה, הרשעה בעבירות כמו חבלה ברשלנות או גרימת מוות ברשלנות עשויה להיכנס גם למרשם הפלילי.

הנקודות שקובעות את התיק

רוב התיקים האלה לא מתחילים בנהיגה פרועה, אלא בבדיקה שגרתית ובתוצאה חיובית במעבדה. לכן כדאי להבין מה החוק מחשיב ומה לא, כבר בצד הכביש:

• אין צורך להוכיח השפעה – די בשרידי סם או בתוצרי חילוף בגוף.
• אין סף מספרי – בניגוד לאלכוהול, כל כמות שהמעבדה מזהה מספיקה.
• רוק לבדו אינו מספיק – ההרשעה נשענת על בדיקת שתן או דם.
• סירוב הוא העבירה עצמה – עם אותה פסילה של שנתיים לפחות.
• הפסילה מתחילה לפני המשפט – 30 ימים בידי קצין משטרה, ואיסור שימוש ברכב.
• קנאביס רפואי אינו פטור – הרישיון והמועד משפיעים, אבל אינם מבטלים את העבירה.
• תאונה משנה את התיק – אישומים נוספים, פסילות ארוכות ורישום אחר.

בתיק נהיגה תחת השפעת סמים, השלבים הראשונים מכריעים פעמים רבות: בשימוע בפני הקצין, בבדיקת הדגימה ובשאלה מתי נעשה השימוש. ייעוץ בשלב הראשון עם עורך דין פלילי באזור הצפון שמכיר את מסלול הבדיקה מבפנים מאפשר להתכונן לכל אחד מהם.

עו"ד ליאור בנימין, עם ניסיון של מעל 20 שנה בדין הפלילי ועבר כתובע פלילי במחוז צפון, מייצג חשודים ונאשמים בבתי המשפט בחיפה, חדרה, קריות ונצרת. לייעוץ ראשוני, ניתן לפנות למשרד.

האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. בית המשפט בוחן תוצאה של בדיקת סמים לפי נסיבות הבדיקה והראיות בכל תיק, ולכן אין לפעול על סמך המידע בלי להתייעץ עם עורך דין.